לילה || אוקטובר || 2011







                                     ואם הייתי נשבע לך שראיתי אותם, אז היית מאמינה לי?                                                                        
                                     כן, הייתי שיכור ולא יכולתי לזוז מהספסל המסריח ההוא,                             
                                     אבל ראיתי אותם, אני נשבע לך.

                                     את יכולה להגיד לי שזו לא סיבה לדפוק לך על הדלת בשעה שכזו,
                                     
בייחוד אחרי שכבר סגרנו את הכל בינינו, בתחילת הערב,
                                     
אבל הייתי חייב לבוא ולהגיד לך את זה, לראות שלפחות לזה את מאמינה לי.

                                     הם שיחקו שם, וצחקו, והגן מעולם לא היה שמח יותר.                        
                                     ואני כמעט שכחתי כמה שאני אשם, כמה שזה כל כך מגיע לי,
                                     
וכמה שאני כל כך מתגעגע, כמה שאני מתגעגע אליך כבר עכשיו.